החלטה בתיק פר"ק 6379-09

1.         משיבות 1 ו-3 הן חברות הנמצאות בהליכי פירוק, יחד עם חברות אחרות בנות אותה "משפחה". מונו לחברות מנהל מיוחד, הוא משיב 2. לטענת המבקשת, המנהל המיוחד הפר את ההסכם שהיא חתמה עמו ביום 19.01.10 לפיו היא רכשה את פעילות משיבה 3, חברת דטהסייף מיקור החוץ בע"מ (להלן: "ההסכם" ו"החברה" בהתאמה) לאחר שהעסקה קיבלה את אישורו של בית המשפט ביום 18.01.10. במסגרת ההסכם נקבע כי כל הפעילות העסקית של החברה ובכלל זה הסכמי החברה עם לקוחותיה יועברו למבקשת ועליהם להיות מוסבים על שמה עד ליום 1.02.10 כשהם נקיים מכל חוב עבר. כן נקבע כי עד לאותו מועד כל עובדי החברה ייקלטו אצל המבקשת מבלי שהיא תשא בחובות העבר של החברה כלפיהם. עוד הוסכם כי התמורה בגובה 2,325,000 ש"ח בצירוף מע"מ שהועברה למנהל המיוחד תופקד בנאמנות עד להשלמת העברת הפעילות. דא עקא, מרגע חתימת ההסכם והעברת התמורה למנהל המיוחד, לא ביצע המנהל המיוחד פעולה ממשית כלשהי לשם העברת פעילות החברה למבקשת מלבד משלוח מכתב סתמי ללקוחות החברה, והוא אף סרב לסייע בידה להעברת הלקוחות והעובדים אשר סרבו לביצוע ההעברה. כך, ביום 1.02.10 לא העביר המנהל המיוחד למבקשת ולו הסכמה אחת של מי מלקוחות החברה למבקשת, בניגוד גמור להתחייבותו כלפיה בהסכם, כאמור. בכלל זה היו גם שלושה לקוחות: כלל שירותי ניהול פנסיה וגמל בע"מ (להלן: "כלל"); אלקטל טלקום ישראל בע"מ (להלן: "אלקטל"); וי.ב.מ. ישראל בע"מ (להלן: "IBM"). בהמשך לכך, המנהל המיוחד התעלם מהודעתה על הפרת ההסכם שנשלחה אליו ביום 1.02.10 ומדרישתה כי יפעל בהתאם להתחייבויותיו כלפיה. דרישה נוספת לקיום ההסכם שנשלחה ביום 9.02.10, נדחתה על ידי המנהל המיוחד על אף שהוא לא חלק על טענתה כי חברת כלל לא העבירה את פעולתה למבקשת. בשל כך, ומתוך כוונה לצמצם את נזקיה, פעלה המבקשת עצמה מול לקוחות החברה ועובדיה להעבירם אליה והיא השקיעה לשם כך כספים ומשאבים רבים, ואולם הדרך לא צלחה בידה באופן מושלם מפני שחברת כלל לא הסבה אליה את ההסכם שלה עם החברה והיא אף קלטה בעצמה את עובדי החברה כבר ביום 1.02.10. גם חברת IBM אינה מוכנה להסב אליה את ההסכם שלה עם החברה, אלא אך שהעובדת שלה שהועסקה דרך החברה תועסק דרך ספק אחר של IBM וכי אותו ספק יתקשר עם המבקשת תמורת עמלה. באופן דומה גם חברת אלקטל סרבה להסב את ההסכם שלה עם החברה למבקשת. לטענת המבקשת, המנהל המיוחד פעל שלא בתום לב ומתוך זלזול בהתחייבויותיו לפי ההסכם. בנסיבות אלו לא נותרה לה ברירה וביום 28.02.10 היא פנתה למנהל המיוחד והודיעה לו כי בשל הפרת ההסכם היא מבטלת את חלק ההסכם המתייחס לפעילות שלא הועברה אליה ודרשה השבה יחסית של התמורה ופיצוי בגין הפרת ההסכם. משבקשותיה נדחו היא פנתה לבית המשפט כדי לקבל לידה סך של 279,000 ש"ח בצירוף מע"מ מתוך כלל התמורה שהוא שוויה היחסי של הפעילות העסקית של חברת כלל שלא העוברה אליה על ידי המנהל המיוחד וסך של 78,000 ש"ח בצירוף מע"מ שהוא שוויה היחסי של הפעילות העסקית של חברת אלקטל שלא הועברה אליה על ידי המנהל המיוחד. כמו כן נתבקש לחייב את המנהל המיוחד לפצותה בסך של 200,000 ש"ח בשל הפרת ההסכם והנזקים שנגרמו לה בשל כך. הנזקים שנגרמו הם ההוצאות שהוציאה בעצמה להעברת חברות אלו אליה בסך 50,000 ש"ח; התשלום לעובדים שנקלטו על ידה משתי חברות אלו בסך של 53,270 ש"ח; וסך של 100,000 ש"ח שנגרם לה בשל אי הסבת הפעילות העסקית של החברה עם IBM אליה.

2.         המנהל המיוחד דחה את כל הטענות שהועלו כנגדו. לדבריו, המבקשת רכשה את פעילות החברה במחיר נמוך יותר מזה שהוצע על ידי חברה אחרת בשל רכישתה של המבקשת את החברה ללא תניות כלשהן. מה גם שכמקובל בהליכים מסוג זה שהרכישה נעשתה "as-is", היינו, שפעילות החברה נמכרה במצבה הנוכחי ללא ערובות ותוך הסרת אחריות מהמנהל המיוחד בגין הממכר. המבקשת גם זכתה להנחה ניכרת בשל רכישת פעילות החברה באופן שכזה, והיא רכשה את הפעילות שהוערכה בכ-7,000,000 ש"ח בשנה במחיר של 2,325,000 ש"ח בלבד. המבקשת אף הצהירה במסגרת ההסכם כי לא יהיו לה טענות כנגד המנהל המיוחד או מי מטעמו לעניין המכר. במקרה זה גם, המבקשת ערכה בעצמה הליך בדיקה מעמיק במסגרתו למדה את פעילות החברה על בוריה, ובד בבד היא וויתרה בהסכם במפורש על בדיקת נאותות בנוגע למצבה של החברה ו/או פעילותה. לאמור, המבקשת קיבלה על עצמה את האחריות לגבי סוג הממכר ותכונותיו ואין לה לבוא בטענות בעניין זה אלא לעצמה. המנהל המיוחד ציין כי כל ההסכמים של החברה עם הלקוחות השונים אכן עברו לידי המבקשת "as-is" וכל עובדי החברה פוטרו כפי שהוסכם. במועד הסבת החוזים למבקשת לא בוטל אף לא אחד מהחוזים על ידי מי מהלקוחות, ואם המבקשת לא הצליחה לשמר את החוזים עמה אין לה להלין אלא על עצמה. אין בהסכם כל התחייבות של המנהל המיוחד כי לקוחות החברה יבחרו להמשיך ולהתקשר עם המבקשת ויימנעו מלעשות שימוש בזכויות הנתונות להם על פי ההסכמים עם החברה להפסקת הפעילות מול החברה ובהמשך לכך מול המבקשת. מה גם, שהוא גם לא יכול היה להתחייב לדבר שכזה. פשיטא גם כי הוא לא יכול היה להתחייב בשם העובדים של החברה כי הם ימשיכו לעבוד אצל המבקשת. המנהל המיוחד הוסיף וטען כי על אף שלא היה מחוייב לכך לפי ההסכם כאמור, הוא עשה כל שביכולתו תוך ניצול השפעתו ושמו הטוב בעולם הכלכלי, על מנת להבטיח שהלקוחות ימשיכו בהתקשרותם עם המבקשת. במסגרת זו נערכו שיחות רבות ומקיפות בינו או בין מי מטעמו לבין לקוחות החברה השונים במטרה לנסות ולשכנע אותם להמשיך את ההתקשרות עם החברה. מאמץ מיוחד נעשה מול הלקוחות שהמבקשת הדגישה בפניו את חשיבותם. מאמצים אלו אף נשאו פרי כשמרבית הלקוחות המרכזיים של החברה הסבו את החוזים על שם המבקשת. באופן דומה פעל המנהל המיוחד גם מול עובדי החברה והוא עשה כל שביכולתו על מנת שהם ימשיכו לעבוד תחת המבקשת. על כל אלו הוסיף המנהל המיוחד וטען כי טענת המבקשת שהתמורה במסגרת ההסכם הייתה תלויה בכמות הלקוחות והעובדים שיעברו בפועל למבקשת אין ולו רמז במסגרת ההסכם. המנהל המיוחד גם חלק על גובה הנזק הנטען על ידי המבקשת בגינו נתבקש פיצוי. 

3.         בתשובת המבקשת לתגובת המנהל המיוחד היא ציינה כי היה על המנהל המיוחד לקבל הסכמה בכתב להסבת הפעילות של החברה מהלקוחות השונים שלה, והוא לא עשה כן. מחדל זה רובץ לטענתה לפתחו של המנהל המיוחד ואין בתניית ה-"as-is" כדי לתרץ מחדלים אלו ולהכשיר את התנהגותו. לטענתה גם, מההסכם עולה כי העברת התשלום למנהל המיוחד הותנתה בהשלמת העברת הפעילות העסקית של החברה בפועל למבקשת ועד אז מוחזקת אצלו התמורה בנאמנות. אין אפוא, בתניית "as-is" כדי לפטור את המנהל המיוחד מהתחייבויותיו בהסכם להעביר בפועל את כלל לקוחות החברה למבקשת. מה גם, שהמנהל המיוחד כלל לא נקף אצבע לביצוע התחייבויותיו. בתגובה שהגיש המנהל המיוחד לתשובת המבקשת הוא שב על טענותיו שבתגובתו המקורית.   

4.         בהודעה שמסרו הצדדים לבית המשפט ביום 10.08.10 הם הודיעו על הסכמתם כי בית המשפט יכריע במחלוקת שביניהם על פי כתבי הטענות שבתיק.

הצדק עם המנהל המיוחד.

5.         די נהיר כי התחייבות החברה במסגרת ההסכם להעברת פעילותה אל המבקשת כוללת אך את הסבת ההסכמים עם לקוחות החברה אל המבקשת כפי שהם היו באותה שעה. אין בהתחייבות זו כדי לחייב את החברה או את המנהל המיוחד לגרום לכך כי לקוחות החברה אכן יעברו בפועל אל המבקשת. מסקנה זו מתבקשת ולו בשל העובדה שהדבר אינו ביכולתו של המנהל המיוחד, שכן אין הוא יכול להתחייב בשם הלקוחות לעבוד מול המבקשת. מה גם, שללקוחות החברה הייתה הזכות להפסיק את הפעילות מול החברה, וכפועל יוצא מכך, גם לאחר שהוסבו ההסכמים אל המבקשת נותרה בידי הלקוחות הזכות להפסיק התקשרות זו. כך גם בנוגע לעובדי החברה. לכל היותר, אולי, היה מקום לסבור כי חובת תום הלב בקיום ההסכם מחייבת את החברה ו/או את המנהל המיוחד שלא לשבת בחיבוק ידיים אלא לפנות אל הלקוחות והעובדים ולבקשם להמשיך את ההתקשרות גם לאחר הסבת ההסכמים אל המבקשת. ברם, במקרה זה, לא רק שהמנהל המיוחד לא ישב בחיבוק ידיים אלא שכפי שנלמד מתגובותיו, הוא פעל ללא לאות במטרה לשכנע את הלקוחות והעובדים להמשיך ולפעול מול המבקשת לאחר הסבת ההסכמים. על טענה זו לא רק שהמבקשת לא נחלקה אלא שהמציאות מלמדת כי בכל הנוגע לרוב המוחלט של הלקוחות והעובדים, מאמציו אכן נשאו פרי.

6.         צודק גם ב"כ המנהל המיוחד כי בסעיף 4 להסכם נאמר במפורש כי "המציעה (המבקשת - ד.מ.) מוותרת בזאת באופן מפורש על בדיקת נאותות בנוגע למצבה של החברה ו/או פעילותה", וכי לא יהיו לה טענות כלפי המנהל המיוחד או כלפי מי מטעמו בקשר להצגת מצגים שונים הנוגעים לפעילות החברה. בנסיבות אלו ברור שאין מקום להטיל אחריות כלשהי על המנהל המיוחד בשל הפסקת פעילותם של לקוחות מסוימים עם המבקשת. הצדק עם המנהל המיוחד גם בכל הנוגע למשמעות הצהרת המבקשת בסעיף 3 להסכם כי "היא מתקשרת עם החברה במצבה הנוכחי "as-is" וכי למציעה לא תהא טענה כלפי החברה ו/או כלפי הנאמן הזמני בקשר לחברה ו/או לפעילותה ו/או לנכסיה במועד חתימת הסכם זה". בהצהירה זאת קיבלה עליה המבקשת את הממכר, היינו הפעילות העסקית במקרה זה, כפי שהוא על כלל יתרונותיו וחסרונותיו, והיא ויתרה על כל טענה עתידית בדבר מצב הממכר (וראה ת"א (מחוזי-י-ם) 3283/01 זולברג נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פורסם במאגרים [15.03.09]; פש"ר (מחוזי-ת"א) 2001/02 כלים שלובים ייצור ושיווק כלי בית וכלי מטבח בע"מ נ' עו"ד בניהו לאבל ורו"ח חנן רבי בתפקידם ככונסי נכסים של חברת טבת מוצרי הגיינה בע"מ, פורסם במאגרים [17.11.03]). על המבקשת היה מוטל אפוא, לבחון את נשוא המכר ביסודיות על כלל היבטיו, ואם לא עשתה כן אין לה להלין אלא על עצמה.

7.         למעלה מכך. מתברר כי לפני הליך הפירוק, ביום 23.10.09, נקשרה המבקשת בהסכם עם החברה וביקשה לרכוש את מניותיה ופעילותה. בסעיף 6.3 באותו הסכם נאמר כי "הרוכשת הינה בעלת ניסיון עסקי והיא מצהירה כי בדקה את כל הנתונים והמסמכים שנמסרו לה בקשר לחברה במהלך 'בדיקת הנאותות'". כן נקבע באותו סעיף כי "הרוכשת גיבשה את החלטתה להתקשר בהסכם זה עם החברה על סמך תוצאות בדיקותיה העצמאיות ובהתאם לשיקול דעתה המקצועי ועל סמך המצגים והנתונים שקיבלה מהמוכרת והחברה". הסכם זה שנחתם על ידי הצדדים במסגרתו התכוונה המבקשת לרכוש, כאמור, לא רק את פעילותה העסקית של החברה אלא גם את כלל מניותיה, אמנם בוטל בסופו של יום על ידי המבקשת, אולם המוצהר בו על ידה שריר וקיים וממנו עולה כי היא בדקה בפועל את מצבה של החברה ואת פעילותה בטרם חתמה על ההסכם. בנסיבות אלו לא יכולה להיות מחלוקת כי אם ברצון המבקשת להלין על כך שחלק מהלקוחות נטשו אותה עם הסבת ההסכמים אליה, עליה להפנות תלונות אלו אל עצמה בלבד.

8.         בשולי הדברים יצוין כי מסקנה זו הייתה נכונה גם אם מכירת הפעילות העסקית הייתה נעשית בין מוכר מרצון לבין קונה מרצון, והיא נכונה מקל וחומר במקרה זה בו נעשתה העסקה אל מול המנהל המיוחד. במקרה זה, כמו בכל מקרה בו העסקה נקשרת מול בעל תפקיד כלשהו שמונה על ידי בית המשפט בשל מצב של חדלות פרעון, בעל התפקיד הממונה מצוי בפרטי ובתחום הממכר פחות מן הרוכש הפוטנציאלי המעוניין בהשלמתה של עסקת המכר, והוא אינו מגלה בה בקיאות מובהקת. על כן במקרים אלו מעבירה התנייה "as-is" את מירב הסיכונים לרוכש הפוטנציאלי ועליו לחקור את עסקת המכר, על כלל היבטיה, בטרם יתקשר בה (ראה ת"א (מחוזי-י-ם) 3283/01 בעניין זולברג; פש"ר (מחוזי-ת"א) 1202/02 תדיר-גן (מתכת) בע"מ נ' רו"ח אלי שפלר בתפקידו כנאמן להסדר הנושים בחברה, פורסם במאגרים [6.03.03]).

סופו של יום אפוא, הבקשה נדחית, והמבקשת תישא בהוצאות המנהל המיוחד בבקשה זו בסך של 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה לידי ב"כ הצדדים בדואר.

ניתנה היום,  כ"ג אלול תש"ע, 02 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: